אחת ולתמיד: כמה נורא זה שהילדים מבלים הרבה זמן בצפייה במסכים?

המדיה הדיגיטלית מספקת תכנים מעשירים וחיי נוחות שלא יסולאו בפז. אך זמן רב מדי מול המסך, עשוי ליצור לילדינו מחסור במיומנויות חברתיות ורגשיות. הן נכס יקר לחיים. איך קובעים גבול לזמן הצפייה, והאם בכלל הכרחי לעמוד על כך בכל בית?

פורסם במקור ל"הארץ" בטור הקבוע שלי "הרהורים וילדים" / נופר זנזורי לוטווין

האמת היא שכולנו הפכנו להיות תלויים במסכים. בעל כורחינו , רובינו נאלצים להיצמד למחשב או לסלולר לצרכי עבודה. בין לבין אנחנו עוד קוראים חדשות ומסתמסים עם אנשי קשר דרך אותו מכשיר. בדרכים אנחנו מפעילים WAZE, ובערב, כאתנחתא - רובינו צופים בסדרות או בתכניות טלוויזיה ממכרות.

כך יוצא שבמשך רוב שעות היממה אנחנו מחליקים את האצבע על המסך, או צופים בו. רק מתבקש שגם ילדינו יעשו זאת.

ילדים שרואים את הוריהם ממלאים כל זמן פנוי בליווי מסך - ירצו לרוב לעשות זאת גם. הם לומדים שזו אופציה מקובלת, ואפילו מפתה.

מאוד קשה להתחרות בכמות הגירויים ובקצב התכנים שמפיק מסך דיגיטלי בזמן קצר. זה ממכר, ומאוד מהר הופך להרגל שקשה לעקור, במיוחד בשנת הקורונה בה התברכנו בהרבה מאוד "זמן בית".

הכצעקתה? למה בכלל להילחם בזה, והאם המסכים מהווים באמת נזק גדול לאנושות?

אם חושבים על זה - הטכנולוגיה הכניסה לחיינו הרבה מאוד נוחות ומגוון. יש לא מעט תוכן חינוכי איכותי לילדים שמעשיר אותם בידע רב, ומצליח לרתק אותם לזמן רגיעה אשר קשה לייצר בדרכים אחרות. במובן הזה - המסכים מאוד עוזרים להורים לקנות שקט, ובאיזשהו מקום מהווים אפילו בייביסיטר זמין.

זה כזה רע?

ובכן, בשגרה נורמלית, אני לא חושבת שאלה סיבות טובות מספיק לאפשר את השימוש בטאבלט ובסמארטפון ללא גבול, משום שיש לכך מחירים שמיד אתייחס אליהם.

אבל , ויש אבל גדול - עלינו להחריג את השנה האחרונה מכל זמן אחר בחיים. עלינו לזכור שאנחנו כבר תקופה ארוכה לא מנהלים שגרה, ובטח שלא נורמלית. בימים עתירי סגרים ובידודים, ובהינתן והרבה הורים נאלצים (עדיין) לעבוד מהבית בזמן שילדיהם ללא מסגרת קבועה - השימוש במסכים מחזיק אותם בקו השפיות. ברור שבזמנים כאלה עושין תיעדוף מחדש, ומקלים מעט בשאלת השימוש במדיה.

זהו לא זמן לגמול מהרגל ישן, אבל עם זאת - בהחלט אפשר ורצוי למנן אותו. שיהיה בבקרה.

כל דבר קיצוני הוא לא טוב, וכך גם התלות במסך

מחקרים רבים מצביעים על קשר בין צפייה ממושכת במסכים ובין בעיות שינה, הפרעות קשב וריכוז, השמנה וחרדות. בגלל סיבות אלה ואחרות, ארגון הבריאות העולמי ממליץ לא לחשוף תינוקות למסכים עד גיל שנה, ומתייחס להתמכרות למשחקי מחשב כהפרעה לכל דבר ועניין.

מעבר לנזקים הפזיולוגיים שבחשיפה מרובה למסך, אותי מדאיג אפילו יותר מה שהילדים מאבדים בגללו - קשר עין ואינטראקציה בין אישית בתוך המשפחה.

תופעה רווחת במאה ה-21 היא נוכחות חסרה של הורים, גם כשהם פיסית נמצאים בבית עם ילדיהם. זוהי רעה חולה. נסו להיזכר - כמה פעמים אתם חולקים עם ילדכם את אותו חלל, אבל לא ממש מבלים איתו, אלא רק לידו? כמה פעמים בזמן משחק עם ילדכם אתם פוזלים לכיוון הסלולרי כדי לבדוק איזו התראה קפצה? כמה פעמים שלפתם את הנייד כדי לצלם את הילד במקום להיות פשוט איתו, בלי חציצה? כמה ארוחות משפחתיות אתם מעבירים עם מבזק חדשות ברקע במקום לשוחח?

כאשר אנחנו והילדים מתרגלים להנאה הרגעית שמספק המסך - אנחנו מתקשים לעניין את עצמנו בלעדיו. הוא הופך להיות ה"ווסת החיצוני"שלנו לזמני לחץ או שיעמום, וזאת במקום לשכלל כישורים אחרים בנו. הוא עלול להפוך למקום אליו בורחים אחרי ריב במקום לפתור אותו, או להיות המפלט כשמרגישים חוסר ביטחון או קושי שנמנעים מלהתגבר עליו. המחיר הגדול של זה הוא היעדר המיומנויות החברתיות והרגשיות, שלא זוכו לתרגול. דבר שבגיל הרך מאוד חשוב לפתח.

לטווח הארוך הנזק יהיה בניהול מערכות יחסים של האדם עם אחרים, ולא פחות חשוב - עם עצמו.

כמה זמן מסך לאפשר?

בואכם להחליט כמה זמן ביום תתירו לילדיכם לצפות במסך, יש לקחת בחשבון את כל הנקודות שמניתי כאן.

אין לכך תשובה אבסולוטית אחת נכונה, משום שבכל בית ערכים אחרים, לפיהם מקבלים החלטה. לכל הורה יש שיקולים שונים שמשפיעים על החלטותיו החינוכיות בכל נקודת זמן, ולכולם צריך לתת מקום.

לדוגמא: יש הורים שחשוב להם שקט תעשייתי בבית מעל לכל ולכן יאפשרו יותר זמן מסך על אף המחירים של זה. יש הורים שחשובה להם עצמאות הילדים ופיתוח היצירתיות שלהם ולכן ימלאו להם את היום במשימות והפעלות, על אף שזה דורש נחישות רבה, זמן וסבלנות.

שאלו את עצמכם מה אומר הקול ההורי שלכם בנקודת הזמן הזו? מה לכם חשוב להדגיש ושווה לכם לעבוד עליו? בהתאם לזה תחליטו ועדכנו את הילדים בדבר הגבול.

כדי להצליח ליישם את החלטותיכם, עליכם להיות ברורים מאוד עם הילדים.

למשל: אם החלטתם שמותר לצפות בפרק אחד בן 15 דק', 3 פעמים ביום, אז אל תאפשרו יותר מזה.

תנו לילדים לבחור מתי במהלך היום ישובצו דקות הצפייה האלה, במסגרת המגבלות.

מעבר לתחימת זמן הצפייה, חשוב גם שתבקרו את התכנים עצמם. הקפידו לבדוק במה הילדים צופים ובאיזה משחקים הם משחקים, כי במדיה יש הרבה מסרים שאינם תואמי גיל ואותם צריך לסנן.

אל תכעסו על הילדים כשהם מתקשים להיפרד מהמסך. הרי גם לנו בעצמנו קשה לעשות זאת. והכי חשוב - אל תפעלו על טייס אוטומטי. אתם יכולים אחרת, פשוט תנו על זה את הדעת.