חוזרים לשגרה, סוף סוף. כך תסייעו לילדיכם להסתגל למסגרות

רק עכשיו, אחרי החגים, אפשר לדבר ברצינות על ההסתגלות לשנת הלימודים החדשה. אילו קשיים צפויים לילדינו אחרי שנה וחצי של היעדר שיגרה, ואיך אפשר להתמודד איתם? / "הארץ" - נופר זנזורי

הכתבה פורסמה במקור ב"הארץ" בטור שלי "הרהורים וילדים"

"אחרי החגים" של שנת תשפ"ב הוא משמעותי יותר מתמיד: הוא סוגר רצף חופשות של חגי תשרי, שלפניהן ובמהלכן הילדים לא בילו מספיק זמן בבתי ספר ובגנים, ובל נשכח שימים ספורים לפניהם הילדים עוד היו בחופש גדול ללא מסגרת. וגם המסגרת שלכאורה היתה להם בשנת הלימודים הקודמת - לא ממש תפקדה כשיגרה, בגלל הקורונה.

למעשה, יום חמישי הקרוב, 30.9.21, דומה מאוד במעמדו ל-1 בספטמבר, היום הראשון ללימודים. רק עכשיו אנחנו יכולים לדבר ברצינות על הסתגלות לשגרה חדשה, ולהתכונן לקשיים שהיא תזמן אחרי שנה וחצי של היעדר שיגרה:

משך זמן ההסתגלות

אי אפשר להתייחס לחודש האחרון כמיטבי בתהליך ההסתגלות של הילדים למסגרת החדשה, משום שרובו היה חופשות. חלקם אפילו לא זוכרים את שם המורה או הגננת שפגשו לפני החגים, ובטח שלא את חבריהם החדשים לכיתה או לגן; הם עוד לא הפנימו את כללי המקום, את הלך הרוח בו, ואת מקומם בקבוצה. אלה דברים שנבנים בהדרגה, כשיש רצף ועקביות - שני תנאים שלא אפיינו את התקופה האחרונה.

תנו לילדים, למורות ולגננות - זמן חסד. הם צריכים להכיר זה את זה ואת המערכת מחדש. התקופה הזו יכולה להתארך מספר ימים או מספר שבועות. תלוי בנפשות הפועלות ובנסיבות.

קשיי הסתגלות

אם בכל שנת לימודים רגילה יש לא מעט קשיי הסתגלות שכיחים, השנה הם עלולים להופיע בעוצמות גדולות יותר בתדירות גדולה יותר. בגלל הקורונה הרבה ילדים התרגלו לבלות עם הוריהם בבית במקום ללכת לגן או לביה"ס. חלקם חוו הרבה בידודים וחלקם לא נשלחו למסגרות מבחירה (על מנת לצמצם חשיפה לנגיף). מכל סיבה שהיא, ובתוספת החופש הגדול והחגים - הם שכחו שגן יכול להיות גם כיף, ושבביה"ס קורים הרבה דברים טובים.

החודש הקרוב יכול להיות מאתגר, במיוחד אצל ילדים שממילא מתקשים להתמודד עם שינויים: פעוטות שכבר גמולים מחיתולים יכולים לחוות רגרסיה בנושא, ולחזור להרטיב יותר מבעבר; ייתכן שילדים ייצרו עצירויות (לא במודע) כתוצאה מלחץ ומתחושת איבוד שליטה; ילדים בכל גיל יכולים להתקשות לפתע בשינה, או לפתח פחדים סביב הלילה כביטוי לחששות שלהם מהשינוי שהם חווים; ירידה בתיאבון, פרידות ארוכות בבוקר בבכי קורע לב, סרבנות ללכת לגן או לביה"ס וריבוי מאבקי כוח - כל אלה בהחלט יכולים לקרות בביתכם בימים הקרובים, וזה בסדר.

תפקידנו בתקופה הקרובה

קודם כל לא להילחץ, ולזכור שזה חולף. כדי שזה יקרה מהר יותר ובאופן מיטיב חשוב שנשדר לילדים ביטחון, ושזה יתבטא באספקטים הבאים:

1. נאמין במסגרת שאליה בחרנו לשלוח את הילדים, ונתייחס אליה מולם כמקום בטוח וטוב.

2. נאמין בחוסנם של הילדים הצעירים, ונדאג שהם ידעו את זה (השתמשו במשפטים מחזקים כמו: "אני יודעת שאתה מסוגל כי אני מכירה אותך טוב" / "יש לך כוחות להתמודד עם הגעגוע. אני בטוחה בזה").

3. נגלה אמפתיה לקושי, עם אופטימיות ("אני יודעת שאתה תתגעגע אליי, גם אני מאוד אתגעגע אליך כשאהיה בעבודה. נוכל להתחבק כשאאסוף אותך מהגן. אני כבר מחכה לזה!" / "זה באמת מבלבל להכיר כ"כ הרבה מורים וילדים חדשים. לאט לאט תזכור את כולם").

4. נהיה עקביים באופן שבו אנחנו מנהלים את הפרידה בבוקר ואת האיסוף בצהריים.

5. למרות שאנחנו מבינים שההסתגלות השנה עשויה להיות קשה יותר מבשנים אחרות - לא נאפשר לילדים להישאר בבית עם ההורים. הם אולי יציעו את זה כמילוט מהתמודדות עם המצב, אבל אם נכנע לזה - נעכב את הסתגלותם לשגרה החדשה.

6. ניתן מקום לפחדים של הילדים מהקורונה שעדיין ברקע, בעוד שנשדר להם שאנחנו יכולים להתמודד איתה. גם אם נדמה לנו שהם כבר התרגלו לגדול בצל הנגיף - אנחנו צריכים לזכור שהם שומעים על אחרים שנדבקו בו וחלו, אולי אפילו הם בעצמם. זה מפחיד את חלקם, גם אם לא במודע, ולכן מצריך מאיתנו רגישות מסוג נוסף השנה. אנחנו מלמדים את הילדים לשמור על היגיינה, להתרחק מזרים ולצמצם מגע. יש ילדים שכל הזהירות הזו מייצרת אצלם לחץ מכל התעטשות או גורמת להם לפחד ללכת לגן. אל תזלזלו בפחדים האלה. אם הילדים משתפים אתכם - הקשיבו לדברים, והגיבו בביטחון רב לגבי היכולת שלנו להישמר ("אנחנו עושים כל מה שצריך כדי לשמור על הבריאות שלנו, וחוץ מזה הקורונה כבר לא חדשה לנו כ"כ. בישראל לומדים כל הזמן איך לא לתת לה לפגוע באנשים").

אם אתם לא בטוחים שהגן שבחרתם לילד השנה הוא מקום מוצלח, אם ההסתגלות לא משתפרת עם הזמן ואף מתעכבת, אם ההתנהגות של הילדים מעוררת בכם חוסר נוחות או דאגה - אני מזמינה אתכם להתייעץ איתי באופן אישי, או עם כל איש/אשת מקצוע אחר/ת, כדי לבדוק מה אפשר לדייק בהתנהלות.

גשו לחודש הקרוב בהכלה וסבלנות, ביטחון ואמונה. אל תפעלו על טייס אוטומטי, אתם יכולים אחרת. רק צריך לתת על זה מספיק את הדעת.