התשובה היא כן, וגם לא. ובכל מקרה מה שחשוב הוא לא ללחוץ להגיע ליעד הזה מוקדם מדי. כתבה עשירה ושפויה על ייעוצי שינה, על ציפיות ראליות מכל גיל, ועל עקרונות שחשוב להפנים בואכם לטפל בהרגלי השינה של ילדיכם (בין אם הם תינוקות ובין אם הם פעוטות בוגרים)
הכתבה המקורית פורסמה ב"הארץ" בפינה שלי "הרהורים וילדים". הנה לינק אליה.
תמצית הכתבה:
באיזה גיל אפשר לצפות מתינוק לישון לילה שלם, מה אם זה לא קורה מעצמו, האם ייעוצי שינה הם רק לתינוקות או שגם בגיל 3 יש על מה לעבוד, ומה צריך לדעת לפני שמשנים הרגלי שינה בקרב תינוקות ופעוטות? קול שפוי שיעשה לכם סדר בבלאגן, ובלילות.
המרדף אחר לילות רצופים תופס חלק מרכזי בראשית ההורות, במיוחד בעשור האחרון. אמנם מאז ומתמיד דפוסי השינה של תינוקות היו שונים משל מבוגרים, והפער הזה יצר עייפות אצל כמעט כל הורה טרי, אבל נדמה שבעבר ההתייחסות לזה הייתה פחות היסטרית.
אולי זה בגלל שההורות כולה עברה שינויים משמעותיים במאה ה-21, ואולי בגלל שעודף המידע הנגיש באינטרנט בנושא הקשיים בשינה הוליד יותר שאלות מתשובות.
כמות יועצות השינה גדולה מפטריות אחרי הגשם, ולכמעט כל אחת מהן "שיטה" אחרת לפתרון ה"בעיה". השיח שנוצר סביב זה הפך להיות נושא-היום בחיי כל אם בחופשת לידה, והוא תוקף מכל הכיוונים; בגינה הציבורית, ברשתות החברתיות, במפגשים משפחתיים ובתוכניות הבוקר בטלוויזיה.
אם העזת לחשוב שהתינוק שלך נורמלי למרות שהוא מקיץ במהלך הלילה בחודשיו הראשונים, הסביבה תגרום לך לפקפק בזה מהר מאוד. אם הרגשת שזה טבעי להרגיע לפעמים בידיים או להניק תדיר - האינטרנט כבר ידאג להזכיר לך שתינוקות "אמורים" לאכול ולישון במרווח שעות קבוע, ולהירדם ללא תלות. אפילו נשות מקצוע לפעמים חוטאות ומוכרות את החלום על לילה שלם טיפה מוקדם מדי או בקלות מדי, מה שמשאיר הרבה הורים מלאי תחושות אשמה על כך שאצלם זה לא כ"כ פשוט.
אני בעצמי יועצת שינה ומדריכת שפת התינוקות, מדריכת הורים ואשת חינוך והוראה לגיל הרך. תחת כל הכובעים האלה, מטבע הדברים מגיעים אליי הרבה קולות מתוסכלים ועייפים, אבל יותר מהכל הם מרגישים אבודים ומבולבלים. צר לי על כך.
קצת כמו ב- FOMO, גם בתחום גידול הילדים בחיים המודרניים יש ענן מעל ראשו של כל הורה שמזכיר לו שאולי יש טוב יותר, שבבתים אחרים הלילות מתנהלים יותר ביעילות, שהורים אחרים יודעים אולי משהו שהוא לא. הפחד הזה לא מאפשר "הורות טובה דיה" (מונח שקבע ויניקוט, 1971), שהיא תנאי בסיסי בעיניי להורות טובה ודיאלוגית.
הייתי רוצה לנרמל את סאגת השינה בקרב תינוקות, פעוטות וילדים, לעשות מעט סדר במידע הלא-מסונן שרץ ברשת, ואפילו להציע לכם כמה כיווני חשיבה שפויים שיסללו את ראשית הדרך לפתרון הבעיה (רק אם ישנה).
לא רק כי אתם רוצים שקט - למה חשוב שילדים ישנו טוב?
פעם אמרה לי אמא אחת בהדרכת הורים על בתה בת ה-4 "היא נרדמת לפעמים ב-23:00 כי היא עדיין לא עייפה לפני כן". עניתי לה "אבל את עייפה".
לשינה עריבה תפקידים רבים בהתפתחותם של תינוקות ופעוטות, אך מעבר לכך, לו רק למען שפיות הבית וההורים - ילדים צריכים לישון מוקדם, למשך לילה שלם וללא הפרעות או ארוחות מיותרות. זה כמובן לא קורה מיד עם היוולדתם משום שגופם עוד לא ערוך לכך, אבל זו בהחלט המטרה שאליה יש לשאוף.
לשינה חלק נכבד בהתפתחות הקוגניטיבית וההתנהגותית.
כל הורה יוכל להעיד כמה ילדו לא במיטבו אחרי לילה לבן. ואם מצב הרוח העצבני של תינוק עייף לא שיכנע אתכם שהוא צריך לישון, דעו שנמצא במחקרים שלמחסור בשינה יש השלכות גם על תפקודו בבגרותו; תינוקות שמקיצים הרבה פעמים בלילה בשנתם בגיל שנה מתקשים יותר במטלות הדורשות קשב וריכוז בגיל 3-4 שנים, וסובלים מבעיות התנהגות.
מוחם של תינוקות מתפתח משמעותית דווקא כשהם ישנים, ונוצרים בו קשרים והקשרים תוך עיבוד חוויות היום. מכאן חשיבותה של שינה טובה.
בזמן השינה מופרש הורמון הגדילה, ששיאו מגיע בשלב השינה העמוקה.
אכילה מוגברת לקראת שינה או במהלכה מעוררות את הגוף ומונעות ממנו להגיע לשלב זה. השינה תישאר מקוטעת ורדודה כי הגוף לא ערוך לפעילות עיכול בלילה, ולכן יווצר מחסור בשינה איכותית. מצב של חוסר כזה יעכב את הפרשת הורמון השובע, ואז יתעורר תיאבון מוגבר על אף שאין באמת צורך קלורי אלא צורך באנרגיה שמקורה בשינה. זהו סיפור ביצה ותרנגולת: אכילת לילה תביא לשינה שטחית, שתיצור עייפות ודרישה לקלוריות מיותרות, שאם יסופקו בלילה הן יקטעו את השינה ויפגעו באיכותה, וחוזר חלילה.
לפיכך, להוציא תינוקות צעירים שעדיין זקוקים לארוחות לילה, מרגע שילדכם מסוגל לכך חשוב לאפשר לו לילה רצוף כך שיגיע לכל שלבי השינה למען גדילתו וכדי שלא ישתבש לו מנגנון הרעב והשובע.
סיבה נוספת לישון טוב היא המערכת החיסונית שמתחזקת בלילה בזמן שהגוף ישן.
גם השעון הביולוגי מסתנכרן עם המציאות בזכות שינה רצופה וקבועה בה הגוף נח מגירויים וכך לומד להפריד בין לילה ליום.
בגלל כל אלה חשוב לישון לילה שלם ולא מקוטע, במיוחד בגיל הרך. כל מה שמפריע לזה לקרות ראוי שיטופל בזמן הנכון.
מתי צריך לטפל בשינה של תינוק או פעוט?
גיל
ברחם, התינוק קיבל מזון מבלי לחוש רעב, סביבתו שמרה על טמפרטורה קבועה ונוחה, היה לו חשוך ונעים, והוא היה עטוף 24/7. מרגע יציאתו לעולם עליו להתמודד עם אורות, קולות וגירויים, ריחות, מזון שמגיע במנות, ושינה על מזרן קר ומנוכר. כדי להסתגל לכל אלה וכדי לתת אמון בעולם הוא זקוק לעזרה בהתחלה, ובעיקר לזמן. החיים מחוץ לרחם הם משהו שצריך להתרגל אליו וכך גם לשינה ללא תלות.
לכן התאימו את הציפיות שלכם לגיל היילוד.
(אב שתומך בתינוק צעיר בעת התקף גזים - "אל תחסכו במגע ובהגשת עזרה לתינוק שזקוק לה בחודשיו הראשונים. זהו לא זמן לתהליכי למידה הרי גורל")
תוכלו להיעזר באומדני "חלונות השינה", שהם הזמנים בהם כדאי להשכיב תינוק לישון לפני שהוא נכנס לעייפות יתר. הם מפוזרים על פני היממה בהתחלה בפרקים רבים וקצרים שמתארכים לאט לאט עם הגיל ועם היכולת לקיים לילה רצוף. זוהי מיומנות נרכשת שתלויה בגודל הקיבה (שתהיה מסוגלת לצרוך מנות גדולות יותר במרווחים גדולים יותר), במאזן הורמון השינה בגוף, ובעוד משתנים.
אל תצפו מתינוק בן חודשיים להיגמל מארוחות לילה ואל תכריחו בגיל 5 חודשים לישון 11 שעות רצוף (אלא אם עשה זאת מיוזמתו באופן טבעי). אבל בהחלט עמדו על כך לקראת גיל שנה, ואפילו אז עשו זאת בהדרגה.
בראשית חיו של התינוק התרכזו בלהבין אותו ולתת לו מענה מדוייק ללא חשש מפינוק יתר. עזרו לו להירדם בכל פעם שזקוק לכם (ואל תעזרו כשלא זקוק), שכן אין הוא עושה מניפולציות אלא באמת באמת תלוי בכם. מגיל 4-5 חודשים כדאי להתחיל לנתק תלות בהקשרי-שינה שבלעדיהם הוא לא יכול לישון, ושבגללם שנתו מקוטעת מדי. זה אפשרי.
טיימינג
מעבר דירה, לידת אח חדש, כניסה לגן, גירושים, וכיו"ב, עשויים להשפיע משמעותית על אופי השינה של ילדכם, בעיקר מגיל שנתיים. בתקופות משבר צפוי שהשינה תיפגע זמנית ולא בטוח שזה זמן טוב להתערב בה באופן אגרסיבי. יתכן למשל שילדכם יזדקק זמנית לנוכחותכם או לטקסי פרידה יותר ארוכים כי קשה לו בתקופה מסויימת. אל תפחדו לספק אותם. מצד שני זהו לא תירוץ לפרוץ כל גבול וליצור כאוס שממנו יהיה אח"כ קשה לחזור לשיגרה בריאה. התייעצו על כך כדי למצוא את האיזון.
מוכנות ההורה
חשבו עם עצמכם האם אתם ערוכים נפשית לניהול השינוי בהרגלי השינה של ילדכם לפני שתתחילו אותו, וכמה אתם באמת רוצים בו.
זה חשוב משום שהאחריות על תהליך למידת הירדמות עצמאית היא בעיקר של ההורה, גם אם השתמש בשירותי ייעוץ וליווי חיצוניים. ילדים מזהים מאוד מהר הורה מהוסס וחסר ביטחון שנשבר בקלות נוכח קושי, וכך קשה לייצר שינוי משמעותי בהרגלים שהתקבעו. כדי שיהיה יעיל, התהליך מצריך הורה נחוש, בעל יכולת הכלה וביטחון. אלה דברים שליווי מקצועי יכול בהחלט לחזק אצלכם אבל בסיסם מוכרח להיות בקרבכם מההתחלה.
שאלו את עצמכם כמה מוטיבציה יש בכם כדי לייצר לילות שלמים וכדי להפריד את התלות של הילד בכם בכל הרדמה. אם אתם לא חשים קושי משמעותי אולי אין בעיה שצריכה התערבות, או לפחות לא עכשיו (אפילו אם אם החלטתם שלטובת הילד ולטובת הבית הגיע הזמן לשים סוף ללילות הלבנים ולמאבקים סביב כל הרדמה - שנסו מותניים והתמסרו לשינוי.
לבסוף נשאר לבחור את הדרך הנכונה לעשות זאת מבין הרבות שיש.
היזהרו משיטות אגרסיביות שמעודדות נטישה וכרוכות בהתעלמות מצרכי הילד כדי לא לפגוע בנפשו, וסננו היטב את הכלים המוצעים ברשת ובספרים.
בואכם להתאים אסטרטגיה למקרה, חשוב שתבינו את מקור הקושי (לפעמים יש יותר מאחד), תחברו אותו לגיל ולאופי הילד, והתחשבו גם בקול ההורי שלכם (אחרת לא תצליחו להתמיד).
יועצת שינה שהיא גם מדריכת הורים תדע לאחר הכרות מעמיקה איתכם לתרגם את הנתונים האלה למעשים שישפרו את שינת ילדכם ואת שלכם, באופן המדוייק והאחראי ביותר תוך מתן מענה לצורך ולבכי אבל לא להרגל!
שינוי הרגלי שינה אצל תינוקות וילדים בוגרים יכול להיארך בין מספר ימים למספר שבועות. תלוי בגיל, במצב ההתחלתי ממנו יוצאים ליצירת השינוי המיוחל, באופי הילד, בנכונות הוריו להתמיד, ובמידת הרכות/קשיחות בה בוחרים לנהל את הדברים.
למען האמת, משך הזמן פחות חשוב בעיניי בכל הנוגע לחינוך וטיפול בילדים. יותר חשוב להתנהל באופן מודע, מתוך בחירה, בצורה רגישה אך נחושה ולא מתוך פחד.
אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת. אם קראתם את כל זה כבר עשיתם צעד משמעותי בדרך לשם.
