איך לבשר לילדים על הפרידה? האם בכלל צריך לדבר על זה? איך מספקים לילד בטחון בתקופת משבר זו? ואיך מכילים את תסכוליו כשההורים בעצמם עסוקים בשיברון לבם שלהם?
מתבקש לדבר על החיבור שבין הורות לזוגיות. הן מזינות זו את זה ויכולות גם להרוס זו את זו. הכתבה הזו מטרתה לכוון את מי שבחר לוותר על בן/בת הזוג, אבל כהורה רוצה להמשיך לתפקד בצורה שתטיב עם ילדו, במיוחד בתקופת המשבר הזו שנקראת גירושין.
כהרגלי, אני מדברת מתוך קולם של הילדים ורואה את תפקידי כמתווכת בינם ובין מבוגרים. זו מהות ההדרכות ההוריות שאני עושה, ומתוך השליחות הזו אני כותבת לכם כאן. אני פוגשת לא אחת בהורים שבוחרים להתגרש ועסוקים כ"כ בעצב שלהם או גרוע מזה, עסוקים במלחמה עם ההורה השני, שהם שוכחים להכיל את צרכיו של הילד בתוך הסיטואציה הזו.
בגלל הקושי האישי שחווה ההורה, נוטים לפעמים להקל ראש בחווית הילד במהלך הפרידה, אולי כי הוא קטן ו"לא מבין", ואולי כי ההורה הוא שלא מצא את האומץ לדבר על זה עם בנו. אני פונה אל אלה שדחו את הבשורה על ההחלטה להתגרש, ולאלה שכבר אחריה אבל לא בטוחים איך להתקדם ממנה הלאה. אפשר לעבור את זה במינימום פגיעה. זה תלוי בכם ובעזרה שתגייסו.
בעידן בו אחוז הזוגות המתגרשים נוסק, מתבקש אולי לשאול - האם לא מוותרים מהר מדי על מה שהתחילו לבנות? כמורה בעברי, הכרתי בתי ספר ששולחים אוטומטית שני עותקים מהתעודה של הילד, מתוך הנחה שהוריו עשויים להיות פרודים אז שיהיה אחד לכל אחד מהם. זו רק דוגמא אחת שמעידה על כמה שהחברה שלנו מקבלת את הגירושים כאפשרות לגיטימית וסבירה. זה טוב במובן מסויים כמובן, בעיקר עבור מי שסבלו פעם וחשו להתגרש כי זה נתפס כחריג. אז טוב שהקלו על הרעיון, אבל אני תוהה האם קצת יותר מדי? אני שואלת את זה לא בשם האהבה, אלא בשם הילדים (בהנחה ומדובר בזוג הורים).
שאלתי את היועצת הזוגית, ליאן בודאגה, והיא אכן מחזקת: "זה נכון שהיום קל יותר להתגרש או להיפרד, וזה משום שהפיתויים יותר זמינים מפעם. אנחנו דור שבמקום לתקן מעדיף לקנות חדש. דור 'אינסטנט' שלא מוכן לעבוד קשה בשביל הזוגיות וממהר להסיק שקושי הוא סימן לחוסר התאמה. אנשים מתייאשים מהר מדי, במיוחד הורים טריים שמגלים לפתע כמה קשה לשלב קריירה, תשוקה, זוגיות והורות. ההתנגשות בין כל אלה גורמת להם לחשוב על פרידה כפתרון למרות שאפשר לנסות להתגבר על זה".
כל זה רלוונטי להורים ששיקום זוגי עשוי באמת להחזיר להם את האושר. אבל אם זה לא הצליח, והזוגיות נעשתה הרסנית ומעציבה במשך הרבה זמן ואחרי נסיונות שיקום אמיתיים, אז דווקא ממקום שחושב על הילד - כבר כדאי להיפרד ,שכן כך נמנע מהילד לגדול לתוך מודל זוגיות לא בריא.
אז רק אחרי שכבר התקבלה החלטה סופית להתגרש, מגיע שלב הבשורה על כך לילדים הצעירים.
איך עושים את זה בהתאם לגיל, והאם בכלל הכרחי לשוחח על זה?
אתם כבר מכירים את גישתי מהפוסטים הקודמים ב"הִרהוׁרים וילדים" ובכל מקום בו אני כותבת ומשמיעה את קולי. מה לדעתכם אשיב על זה?
למי שחשב שלא צריך לדבר על הגירושים עם ילד קטן כי כך יהיה קל יותר (קל למי?), או כי הילד ממילא לא מבין (האמנם?), חשוב לי להבהיר שזו טעות.
טעות לחשוב שרק בגלל גילו הצעיר, ילד לא מבין מה קורה סביבו. בבסיס תפיסתי יושב כבוד האדם בהיותו אדם, ולא משנה כמה רך בשנים הוא. לכן אני מאמינה שצריך להושיב את הילד (כן, גם את בן הארבע) להסבר על מה שעומד להשתנות בחייו המשפחתיים. יהיה זה לא הוגן כלפיו אם לא יספקו לו תשובות לשאלות, שתרצו או לא, יציפו אותו.
חשבתם שלא ישאל את עצמו למה אבא כבר לא ישן בבית תקופה ארוכה? או לאן נעלמו הבילויים בהרכב המשפחתי המלא? ומה הסיבה לריבים ששמע, אולי זה באשמתו? אלה שאלות טבעיות שיעברו לילד בראש.
ליאון פסטינגר, הפסיכולוג שהגה את תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי, הסביר שלכול בני האדם יש שאיפה טבעית לאיזון. כשהוא מופר (דיסוננס), אנחנו מנסים באופן טבעי ליישר אותו. לכן כשיש פערים בהבנה אנחנו מוצאים הסבר שיישב את הסתירות בתפיסה שלנו.
ילד שחיי-המשפחה שלו עוברים שינוי משמעותי כמו גירושים, והוא לא מקבל הסבר על המתרחש - ימציא תשובות לכך בעצמו. הוא עשוי לחשוב למשל שהוריו נפרדו בגללו. הוא עלול לחשוב שאמא הפסיקה לאהוב את אבא ולכן היא יכולה גם להפסיק לאהוב אותו. הוא עלול לחשוב שחובה עליו לבחור צד כי לא ייתכן שהשניים נשארים הוריו אם אינם עוד זוג אוהבים. את כל המחשבות האלה לא נרצה בראש שלו. לכן עדיף לקיים שיחה קשה אחת שתעשה סדר, על פני חוסר הוודאות הזה וההשלכות שיש לו לנפש הילד.
הכנה לשיחה
חשוב שתאמינו בחוסנם של ילדים בלב שלם, וזכרו כמה משברים הם צולחים בילדותם הצעירה; כניסה לכיתה א', פרידה ממוצץ, גמילה מחיתול, גמילה מהנקה, הולדת אח חדש, ועוד אירועים רבים שמהווים משברונים בחייהם של ילדים, והם עוברים אותם לרוב בהצלחה. משבר הוא לא מילה גסה, הוא חלק מהחיים, וכשתפנימו את זה יהיה לכם קל יותר להתייחס גם לגירושים ממקום אחראי ולא מתנצל.
זה אמנם מצער מאוד אבל תיזרהו להרגיש מדי אשמים על שהרסתם לילדים את החיים. הרי בהנחה שהבחירה להיפרד נעשתה ממקום מושכל ושלם, למעשה עשיתם לילד טוב. הורה טוב הוא הורה שטוב לו, וכך עליכם להתייחס להחלטה. בביטחון הזה גשו לילד, שניכם יחד אם אפשר, ובשרו לו על השינוי הצפוי.
כדאי לתכנן את השיחה הזו, ואפשר בעזרת מדריכת הורים.
תאמו גירסאות. כי סיפורים שונים משני ההורים על הפרידה יבלבלו את הילד ויאלצו אותו לבחור צד. הלחץ שזה יעורר בו עלול ליצור רגרסיה שמקורה בחרדה (למשל - החזרה להרטיב בלילה, או קשיים בלימודים). גם אם לא נראה לעין שהילד מתקשה להתמודד עם הסתירה, היא בטוח לא תתרום לו ולכן השקיעו מאמצים בגיבוש הסבר זהה לילד. אתם לא חייבים להיות חברים לשם כך. נסו לתאם עמדות רק כהורים ונסו להגיע לרגע הבשורה ערוכים, שלמים, ומתואמים ככל שניתן.
ברור שזה קשה, והרבה זוגות מסוכסכים כל-כך עד שלא מסוגלים לראות את עצמם מתפקדים יחד בשום משימה. גם לא כהורים. זה המקום בו אני או מגשרת נכנסת לתמונה ומנחה איך להתנהל מול הילד מתוך מקום שרואה את טובתו, בלי להיות מעורבת רגשית ולא מתוך ניסיון לשקם את הזוגיות אלא לשפר את ההורות בלבד.
זכרו שלמרות שהתגרשתם אתם תישארו לנצח זוג הורים לאותו ילד. זה לא לבחירתכם.
אתם נפרדתם אבל הוא לא צריך להיפרד מאף אחד מכם. ילד זקוק לשני הוריו ולחוש ביטחון משניהם (גם אם את חושבת שהוא היה בעל גרוע, וגם אם אתה חושב שהיא אישה נוראית כרעייתך).
השאירו את זה בצד, ואל תביאו את כל אלה בפני הילד. אמו יכולה להיות לא לטעמך אבל אמא למופת. אב שבגד הוא אולי בן-זוג לא אמין אבל מסוגל לתפקד כאבא נהדר לבנו. נסו לעשות את ההפרדה בין הצרכים שלכם לאלה של הילד ופעלו מתוך מקום אחראי ומודע, לטובתו.
לפעמים יש יותר מילד אחד בתמונה וצריך לחשוב טוב מה אומרים לכל אחד מהם. לרוב מומלץ לבשר לכל האחים יחד את הדבר כדי למנוע תחושה שמסתירים מאחד מהם משהו. אך לעיתים נעדיף דווקא לפצל את השיחה לשתיים נפרדות. זה תלוי מקרה, וגם את זה חשוב לעשות נכון. מוזמנים להתייעץ איתי אם מבולבלים לגבי זה.
אחרי הבשורה, חשובה ההתנהלות מול הילדים בשוטף.
השתדלו להסב להם בטחון בכל דרך אפשרית בחיי היומיום, אבל שימו לב שאתם לא מגוננים מדי בגלל תחושת האשמה שדיברתי עליה קודם. לפעמים להורים פרודים יש צורך עז להרגיש נחוצים למישהו, וזה גורם להם ליצור קשר תלותי עם הילד. זה לא תמיד בריא לו ולכן כדאי להיות ערים גם לזה.
וודאי עולות לכם שאלות ותהיות רבות בעקבות הקריאה. את חלקן אני יכולה לנחש, אבל את כל התשובות שיש לי לא אוכל לנסח לתוך כתבה אחת. לכן אני מזמינה לפנות אליי לייעוץ בנושא. אפשר לעבור גירושים כהורים בצורה טובה בהרבה מכפי שנדמה לכם כרגע, אם רק עובדים מתוך מקום מודע, חושב, רגיש ושקול. אל תפעלו על טייס אוטומטי במשבר הזה. אתם יכולים אחרת, רק תנו על זה את הדעת.